top of page

איך הגעתי לחינוך אנתרופוסופי

עדיין נרגשת וקצת לא מאמינה שנכנסתי למערכת חינוך.

אני? איריס ? חינוך ? .... הפתעתי את עצמי.

אחרי שלושה עשורים בחברת דלתא גליל, תפקידי ניהול והובלה בעולמות העיצוב והגרפיקה החלטתי לפתוח את הלב לגילויים ומקומות חדשים.

מלבד הסדנאות שאני מעבירה, חיפשתי מישרה קטנה ומעניינית שתיתן לי סיפוק ומשמעות.

לא ידעתי הרבה על חינוך אנתרופוסופי. שמעתי שבפ"ת יש בית חינוך צומח אנתרופוסופי וגם ידעתי שהעיסוק במלאכות הינו אחד ממקצועות הליבה בדרך חינוך זו.

קבעתי פגישה עם המנהלת, הצגתי את עצמי, השער והלב נפתחו.

במשך כמה חודשים התנדבתי בשעורי מלאכה, רציתי לבדוק אם מתחברת , לנסות להבין את הפילוסופיה והדרך.

התנסיתי בעבודה עם ילדים קטנים בכיתה א', למדתי יחד איתם לסרוג בשתי מסרגות ,ולעבוד עם נול אריגה .

ובמקביל עם ילדי כיתה ה' למדתי ללבד ליבוד רטוב , שם ליוויתי אותם בתהליך יצירת נעלים.

מצאתי בבית הספר ערוץ משלים ומרתק לעשייה שלי.

מצאתי שביל שמאפשר לי לחנך ליצירתיות, להתקרב לעצמי להאמין ולהנות מהדרך , גם אם היא קשה.

הבנתי שעל מנת לעבוד בתחום המלאכות אני חייבת ללמוד לסרוג .

לא פשוט לי, דורש הרבה דיוק ופחות ציוריות ובנוסף אני שמאלית ומעולם לא סרגתי.

לאט לאט אני מתחילה. מתרגלת סריגה ובמקביל קורס בסמינר זומר בו למדתי לתפור בובה אנתרופוסופית.

בחינוך אנתרופוסופי שנקרא גם חינוך וולדורף הגישה היא שבאמצעות מגוון מלאכות, התנועה שחוזרת על עצמה, הקשר בין היד לעין, מתפתחת המוטוריקה העדינה שקשורה גם ליכולות חשיבה והמוח.

סדנת ציור בצבעי מים

בשנים האחרונות חזרתי לאהבות הראשונות שלי וצללתי עמוק לעולמות יצירה, ציור ורקמה.

מצאתי את הדרך שלי בהאטה.

אני אוהבת ליצור עם ילדים ,אני אוהבת את היד החופשית והתום, את הסקרנות והיצירה שנקייה מחוקים ודעות קדומות.

יחד עם המחשבות הרבות שיש לי על העולם והנעשה במדינה שלנו, על החינוך, על החיים בעולם דורסני ומהיר של מסכים והשגת יעדים, אני מוצאת את עצמי נמשכת יותר ויותר לעבודות היד, לפעולה מדיטטיבית שמביאה לשקט ואיזון, לפעולה האיטית של הפעלת הידיים בהרמוניה עם הראש.

חוטי צמר בצבעים טבעיים לסריגת חיות קטנות

בובה אנתרופוסופית שיצרתי במשך סמסטר בסמינר זומר ברמת גן .

יצרתי תיעוד מצולם של כל תהליך תפירת הבובה שנמצא בהיילייטס באינסטגרם שלי תחת השם Waldorf Doll



ללמוד לסרוג במסרגה אחת, כאן אני סורגת כובע לראש של הבובה, עליו נשזור את השיער.

חדר המלאכות מלא בחומרים, ארונות עם סוגי צמר שונים , חוטי רקמה, חומרים טבעיים .

חוטי רקמה מסודרים בחדר על מתקנים מעץ מגולפים ועשויים בעבודת יד .

וזה מזכיר לי את העצים שעופר גילף לי בבית כדי לשים בהם ציורים שלי , הרבה לפני שנכנסתי לחדר מלאכה בבית חינוך אנתרופוסופי . הכל מתחבר לי פתאום

ציור שציירתי מונח בתוך מתקן של עץ עם חריץ צר שמחזיק את הציור

אני לומדת לסרוג עם שתי מסרגות, כמו בכיתה, מזמזמת לעצמי את הדיקלום הסיפורי של פעולות הסריגה,

מתאמנת פורמת ושוב סורגת

הילדים גילגלו צמר מתוך פקעות גדולות ויצרו פקעות קטנות של צמר איתן יסרגו כובעים .

ויש בכיתה ג' קסילופון שמוציא צלילים קסומים ונעימים, צלילים לתחילתו של שעור לתחילתה של למידה והקשבה


אני מגיעה לבית חינוך "רון" ע"ש רון ארד בפ"ת פעמיים בשבוע .

ים של תחושות פוגשות אותי,

הקשבה

למידה

התבוננות

קושי

סיפוק

חיבוקים קטנים

הצלחות

התרגשות


בהחלט חוויה שמתחברת לעשייה שלי וממלאה אותי בהתחדשות וצמיחה .


להנות מתהליך ללא מחשבות ופחדים

ולתת לנפש להתענג על גבי גלי היצירה





Comments


bottom of page